המסורתיות הן שירה ודיבור, כאשר היכולת לספר סיפור היא עיקרון מנחה בשתי היכולות. בין אומנויות הבמה הסיניות ניתן למצוא את אופרת בייג'ינג, סיאנג שנג (מעין סטנד אפ קומדי מסורתי), צליל הדרום, תוף הג'ינג יון ועוד. לקריאה נוספת בנושא אומנויות הבמה הסיניות לחצו כאן.
שירת השמיים (壮族唱天) היא אומנות במה ייחודית בני הקבוצה האתנית הנקראת ג'וּאָנְג. סוגה זו היא שירה סיפורית בעלת יסוד עלילתי חזק אשר מתארת בעיקר את ההיסטוריה של בני הג'וּאָנְג, מנהגיהם ואורחות חייהם. סוגה זו פופולארית במיוחד בדרום סין במחוז גואנג סי, על גבול ויאטנם שם יש ריכוז גבוה של קבוצה אתנית זו בערים כמו נינג מינג, לונג ג'ואו, פינג סיאנג, ועוד.
בתקופת שושלות הצ'ינג והמינג סוגה אומנותית זו שימשה את בני הג'ואנג בעיקר לתפילות ובקשות מהאלים, אולם ככל שהתקרבנו לעת המודרנית סוגה זו החלה לתאר גם את החיים של האנשים הפשוטים, הערכים שלהם ותקוותיהם לעתיד.
ישנה גם אגדה אודות סוגה אומנותית זו: לפני אלפי שנים, היו שניים מבני הג'ואנג- בחור צעיר בשם נוֹנְג דוּאָן, ובחורה צעירה בשם נוֹנג יָא, אשר התאהבו ממבט ראשון, ועל פי האגדה שניהם היו מוכשרים מאוד בריקוד, שירה ונגינה. היה זה ממש זוג משמיים. שירתם היתה כזו שבכוחה היה להמתיק את הקושי מחייהם של האנשים, ולנגינתם היה את הכוח לסלק את הצער מבתי האנשים. אנשי ג'ואנג כינו אותם בשמות החיבה "אח קטן" ו-"אחות קטנה" על שום הקרבה שחשו אליהם. לאחר מותם הפך הגבר נונג דואן לדרקון מזהב, ואילו האישה- נונג יא הפכה לפיניקס מוזהב. שניהם הפכו לבני אלמוות אשר נחשבים לאבות המייסדים של סוגה אומנותית זו, ואנשי ג'ואנג מכבדים אותם כל כך עד אשר את
